תשובה:
התשובה מצריכה לשאול שתי שאלות. אם האופטימי מתגבר על המשבר והפסימי לא ברור שעדיף להיות אופטימי, אבל בהנחה שגם הפסימי וגם האופטימי מתגברים על המשבר, שאלה נוספת צריכה להישאל מי מהם סובל יותר בעת משבר?
והתשובה לשאלה זו לא כל כך פשוטה כי סבל לא כל כך קל למדידה. יש שיגידו שמשך הזמן שנמשך המשבר מדיד. אם המשבר נמשך שבועות או שנים, ככול שהזמן קצר יותר הסבל קטן יותר, שזה שווה אופטימי. ככול שהסבל נמשך יותר, אז זה שווה לפסימי. לדעתי גם זה לא מדד טוב, כי משברים לפעמים תלויים במחלה הנמשכת שנים של בן משפחה אהוב של המתמודד וההחלמה לא כל כך תלויה בו (יש עוד צד). אז פסלתי גם את זה.
המדד שאני מציעים לפתרון היא בדיקה: האם האדם גילה בעצמו כוחות שלא היה מודע להם, משהו חדש שלא הכיר בעצמו קודם, שעזר לו להתמודד עם המשבר?. אם האדם יכול לענות על תשובה זו בכן, הרי שהוא גילה בתוכו חיבור לעצמה, שבלי המשבר היא לא הייתה מתגלה. אולי לזה אפשר לקרוא באמת אופטימיות.
היחס של האדם, לגילוי הכוח שבו, הוא מה שחשוב בניהול משבר. כי ברור שללא המשבר, הכוח הפנימי להתמודדות עם המשבר שהתגלה או חיבור לעצמתו, גילוי העצמה בתוכו, כפי שאנו קוראים לו הוא המדד שיש להתייחס אליו בהתמודדות עם משבר.
האם תוכל להגיד תודה על המשבר? או לפחות תודה על הגילוי? אם התשובה היא כן, הרי שנמצאה משמעות לכל מה שעברת וכל מה שקרה לא היה לשווא.
רק שתדעו שפלוס מורכב מהרבה מינוסים
בהצלחה.
תודה שפניתם לנתן אמסטר, שאלה של שינוי, מאבחן, מטפל ומתקשר. 054-4517121