נתן, אני חוזרת עכשיו מפגישה של ועד האגודה שאני מתנדבת בו. כבר זמן מה אני חושבת לפרוש משם. אבל היום, בפגישה, כשהעליתי רעיונות לעבודה משותפת (שוב, כמובן שבהתנדבות)- התקבלו רעיונותיי. כלומר – מה שארצה לעשות, אוכל. (למעט דבר אחד) והחלטתי להשאר שם. אבל כשחזרתי הביתה פתאום הרגשתי דכדוך עצום וחוסר באנרגיה. האם יש לך הסבר נאות למצב הזה?
תשובה:
יש חלק בתוכך שרצה לעזוב, רק שקיווית שתמצא דרך לעשות זאת בלי שתיווצר אי נעימות. מכיוון שבעמותה קבלו כמעט את כל מה שביקשת, תסכימי שזה יהיה קצת קשה אחרי זה, להגיד החלטתי להיפרד מכם תודה. במילים אחרות את מרגישה רע, כי לכאורה אולצת או את נאלצת להישאר כנגד רצונך, כנגד הבחירה הפנימית, הראשונית שלך.
לחלק היותר חשוב.
יש לך מנגנון אינטואיטיבי מפותח. כלומר הגוף שלך מתרגם את ההנחיות של האינטואיציה שלך באמצעות תחושות או כפי שכתבת רמת אנרגיה גבוהה או נמוכה.
כשאת מעלמת מההנחיות, במילים אחרות הולכת כנגד הרצונות הפנימיים שלך, את יוצרת התנגדות, שהתוצאה שלה היא חוסר הרמוניה בגוף שלך הבא לידי ביטוי, במילים שלך בדכדוך וחוסר באנרגיה.
אחרת איך תביני את המסרים המגיעים מפנימיותך? צריך להיות איזשהו מדד.
זו לא האגודה, או המנהלים שלה, או העבודה ההתנדבותית שלך שם, היא לא זו שחשובה כאן. מה שחשוב מאוד, זו ההקשבה למה שעשה לך טוב או לא טוב, באמצעות האנטנות של התחושות שלך ולפעול בהתאם, יהיה מה שיהיה.
זה מה שחשוב בהתנסות שהזכרת, יש לך אנטנות רגישות למדי, אל תתעלמי מהם, האנשים באגודה, הם רק סטטיסטים לעבודה עצמית, שאמורה לעזור לך להכיר את עצמך יותר טוב.
כל עוד את לא מקשיבה לאינטואיציה שלך, כמו במקרה הזה, ונותנת משקל רב להגיון, לנעימות, את יוצרת חוסר איזון שאצלך יבוא לידי ביטוי בתפקוד גוף לא מאוזן (הבריאות שלך) כי זו האנטנה שלך. ואם את לא מקשיבה לה הרי ברור שיהיו שיבושי קליטה.
אנחנו לא ממליצים לך מה לעשות כי את כבר יודעת.
בהצלחה
תודה שפניתם לנתן אמסטר, שאלה של שינוי, מאבחן, מטפל ומתקשר. 054-4517121