היי נתן, לפני כמה ימים חברה שיתפה אותי שעברה הפלה. מדובר היה בתקופת הריון מאוד קצרה והיא עברה הפלה טבעית, אבל נאלצה ללכת לבית החולים ולהסיר את ה"שאריות". כשהיא סיפרה לי את זה חטפתי סחרחורת והרגשתי חולשה חזקה עד כדי כך שהייתי צריכה לשכב. נזכרתי שכשהייתי בצבא והייתה לנו הרצאה על הפלות, יצאתי באמצע ההרצאה והתעלפתי ליד החמ"ל. היו עוד סיטואציות דומות והתגובה הפיזית שלי הייתה זהה.
שאלתי היא כזאת: מעולם לא הייתי בהריון וגם לא חוויתי הפלה. מדוע הנושא מעורר בי תגובה פיזית כל כך חריפה?
תשובה:
לשמחתו אין צורך לדבר כאן על גלגולים קודמים זה לא המקרה.
מה שקורה זה כך: למרות שאת שומעת או רואה בתמונה הפלה לא ממשית, זה חי אצלך בדמיון כדבר אמיתי. כשאת שומעת הרצאה על הפלה את רואה תמונה בדמיון. מה שקורה, הגוף שלך מגיב אליו לא כדמיון אלא כממשות ונכנס ללחץ.
כשמדברים איתך על שאריות, או על הפלה, המילים והתמונות הופכים אצלך לתחושה פיזית מלחיצה, או במילים אחרות החוויה היא של לחץ, הישרדות. יש אנשים שזה קורה להם כאשר הם רואים תמונה של דם, בשני המקרים הגוף שלהם מגיב בהתעלפות.
מה את יכולה ללמוד מזה:
את מבינה, זו הדרך של הגוף שלך להתמודד עם משהו שלא נעים לו ולהפסיק אותו. הגוף בא ללמד אותך שיש גבול למה שהוא יכול להכיל.
כשהגוף שלך קולט סיטואציה שבה הוא מרגיש שהיא מעל ומעבר ליכולת שלו להתמודד איתה, הוא עושה ריסטרט. הוא מפיל את כל המערכות כדי לנתק אותך ממקור הסטרס, שלדעתו אינו מטיב איתך.
השאלה שלנו אליך היא: האם כאשר את נמצאת במצבים בחיים עם אנשים בהם את מרגישה חוסר נעימות, האם את יודעת לחתוך!, להגיד עד כאן זה לא מתאים לי וללכת?
כאשר אנו מתעלמים ממצבים לא נעימים בחיינו, לא מבטאים כעס, נשארים כאשר פוגעים בנו, אנו מקהים מנגנון טבעי שנועד ללמד אותנו ליצור גבולות בהם אנו יכולים לצמוח מצד אחד, ולהגן על עצמנו מצד שני.
למדי לנתק את עצמך ממצבים שבדיעבד אמרת לעצמך שהיית צריכה לכבות את עצמך ולהסתלק משם.
הגוף לא עושה חשבון, כשלא טוב לו הוא מקיא, מתעלף, כשלא טוב לו הוא מודיע.
ומה איתך?
בהצלחה.
תודה שפניתם לנתן אמסטר, שאלה של שינוי, מאבחן, מטפל ומתקשר. 054-4517121