ערב טוב נתן. קודם כל תודה על ההזדמנות להצטרף לקבוצה שלך. אני חוגגת החודש שנה של מסע מטורף של התעוררות, פתיחה, צמיחה, עליות, ירידות ושוב עליות... אני עדיין סוללת את הדרך ויודעת שעוד יהיו ירידות ועליות ואני יודעת שמה שחשוב הוא איך אני בוחרת להתייחס למצבים האלה.
נ.ב. זה מבוסס על מערכת יחסים של שנה וחצי. האם זו טעות מצידי לרצות שהאנשים שסביבי יתנו לי השראה ורצון לקום בבוקר. אין לי בעיה להיות לבד עם עצמי, בקצב שלי ולתת לעצמי השראה אבל... המציאות שלי (כרגע לפחות) היא שאני קמה בבוקר, הולכת לעבודה, וסביבי יש אנשים שמשפיעים עלי יום יום, ואני איתם שליש מהיממה, ומספיק שיש אדם אחד שלא רק שהם לא נותנים לי השראה - הם גורמים לי ל- תת השראה. למה לי להמשיך להיות לידם? ותאמינו לי, ניסיתי בכל כוחי להתעלם, לשנות, להשפיע ולהיות מושפעת אחרת, הם הרי באו ונמצאים במרחב שלי כדי ללמד אותי דברים על עצמי. ה- תת השראה שלהם גורמים לי לא להיות במיטבי, ה"חוסר" שמחה ורצון שלהם גורמים לי לחוסר רצון ותיפקוד לקוי. זה קל לומר "אל תתני למרחב שלהם להשפיע"... עבדתי קשה לא לתת להם להשפיע! למדתי! יישמתי! ניסיתי! ניסיתי! ניסיתי! אני לא מצליחה! האם יכול לקרות ששני אנשים פשוט לא יכולים או לא אמורים לחלוק את אותו המרחב??? ולאמר: "אז קומי ותלכי"... מה אם אני לא רוצה ללכת? מה אם כל השאר בסדר???
תשובה:
הנושא שלנו היום הוא זוגיות ותקשורת. המילה הראשונה שעולה בי מקריאת השאלה שלך היא בלבול. את מחליפה בין יחיד לרבים במשפט אחד ויתכן שאת מדברת בו זמנית על העבודה והזוגיות, ויתכן שאת שואלת בכלליות על מערכת היחסים והשפעתם עליך רק שזה לא במאה אחוז ברור.
הבלבול חייב להפוך לפשטות, וחלק גדול מזה שאת לא יודעת איזו פעולה לנקוט הוא בגלל שאין פשטות בשאלתך.
אנסה לנסח את שאלתך באופן אולי פשוט יותר, אני מקווה.
השאלה היא כך: עברתי שינוי רוחני, האנשים שחיים במרחב הפרטי שלי לא מכילים את השינוי שעברתי. אני אפילו מרגישה שהם מתייחסים לשינוי בהתנגדות הבאה לידי ביטוי בחוסר שמחה ופרגון מבחינתם. איך לא לתת לאנשים הנ"ל להשפיע עלי.
יש שגיאה שאנשים שמגלים את האור עושים, וזה שהם מנסים להעביר את הידע שלהם לכל הסביבה בלי שהם עכלו את כל התהליך בעצמם, והופכים למיסיונרים לידע שרכשו תוך יצירת התנגדות אצל הצד השני, שאינו רוצה או מוכן להשתנות. כמו שאחד מהצדדים בזוגיות חוזר בתשובה ורוצה שגם השני ישתנה כי הוא גילה את האור, זה יוצר מתחים. יש סיכוי סביר שלא כך פעלת ולכן נעבור לעיקר.
הבעיה שאת מתמודדת איתה קשורה ביכולת שלך להסביר את השינוי שעברת במילים.
הבעיה שאת מתארת היא בתקשורת ומה שאת עברת לא מובן לצד השני. האדם שמולך(בן זוגך או כל אדם שאת במערכת יחסים איתו) לא יכולים לתת לך השראה כי הוא לא מבין איזה שינוי עברת מבפנים, את לא מסוגלת לבטא במילים – לתקשר בסבלנות- מה קרה לך. מה שאת רוצה זה שיבין בלי שתסבירי, ישתנה ויגיב באופן חיובי וייתן לך השראה, כשהוא מפוחד מהשינוי שעברת.
בלי לבטא את עצמך, הוא הם ירגיש מאוים ולא יכול להעניק לך השראה.
תתחילי לדבר ולהסביר בסבלנות מה קורה לך בפנים, בלי לדרוש השראה!
כי מה שחשוב לך באמת, זו מערכת היחסים! ומערכת יחסים טובה מבוססת על תקשורת לא על השראה!
התמקדי בהסבר מה קורה לך, או מה קרה לך. בלי שום דרישה, תארי נטו מה קורה לך. אם תסבירי בפשטות יש סיכוי שיקשיב, ירגיש פחות מאוים, ואולי בהמשך ישאל שאלות וגם יפרגן לך.
הפתרון נמצא ביכולת שלך לבטא את עצמך.
ומכיוון שאמרת שאת לא רוצה ללכת כי השאר בסדר, לא שווה להסביר ?
בהצלחה.
תודה שפניתם לנתן אמסטר, שאלה של שינוי, מאבחן, מטפל ומתקשר. 054-4517121